שחזור תמונות ישנות עם AI: איך מחזירים חיים לתמונות משפחתיות
שחזור תמונות ישנות עם AI נעשה בארבעה שלבים: סורקים את התמונה ברזולוציה גבוהה (600 dpi בסורק, או צילום טלפון זהיר באור יום), מעלים אותה לעורך תמונות מבוסס בינה מלאכותית, מבקשים בעברית לחדד את הפרטים ולנקות שריטות, כתמים וקפלים, ובסוף מוסיפים צבע אם התמונה בשחור לבן. בעורך התמונות של NitAi כותבים את הבקשה במילים פשוטות, למשל נקה את השריטות וחדד את הפנים בלי לשנות אותן, ומקבלים גרסה משוחזרת תוך דקות. את התמונה הראשונה אפשר לנסות בחינם.
בהמשך תמצאו את הפירוט: איך לא להזיק לאלבום, איך לסרוק נכון, מה לכתוב לעורך בכל שלב ואיפה הבינה המלאכותית עלולה לטעות.
מה אפשר לתקן בתמונה ישנה, ומה פחות
תמונות משפחתיות נפגעות בכמה דרכים מוכרות. הדפסים צבעוניים משנות ה-70 וה-80 מאבדים צבע ומקבלים גוון כתום או ורדרד. תמונות שחור לבן מצהיבות, מקבלות כתמי מים, נשרטות מהוצאה והכנסה לאלבום ומתקפלות בפינות. לפעמים חסרה פינה שלמה.
בינה מלאכותית מתמודדת היטב עם רוב הבעיות האלה. היא יודעת לזהות שריטה דקה ולמלא את מה שמתחתיה, לאזן צבעים דהויים, להוסיף חדות לפנים מטושטשות ולצבוע תמונת שחור לבן בגוונים טבעיים.
יש גם גבולות, וכדאי להכיר אותם מראש. כשהפנים בתמונה מטושטשות לגמרי, המערכת משלימה פרטים שלא היו שם, והתוצאה עלולה להיראות כמו אדם אחר. צבע הבגדים והרהיטים הוא תמיד ניחוש. ופינה חסרה שבה עמד אדם לא תשוחזר בדיוק כפי שהייתה. המטרה היא תמונה נאמנה ונעימה לעין. זיכרון חדש שהמערכת המציאה לא משרת אף אחד.
לפני הכול: איך מטפלים באלבום בלי להזיק לו
השלב הזה נשמע משעמם, אבל הוא חוסך נזק שאי אפשר לתקן. תמונות בנות 50 ו-70 שנה שבירות יותר ממה שנראה.
מכון ה-Image Permanence Institute באוניברסיטת RIT, אחד המוסדות המובילים בעולם בשימור צילומים, ממליץ לאחסן תמונות בטמפרטורה קרירה ובלחות יחסית של 30 עד 50 אחוז. בישראל זה אומר בפועל: לא במחסן, לא בבוידעם החם ולא במרתף לח. ארון בתוך הבית עדיף.
ספריית הקונגרס האמריקאית מזהירה במפורש מפני אלבומים מגנטיים, אלה עם הדפים הדביקים והניילון השקוף שהיו נפוצים מאוד בשנות ה-70 וה-80. הדבק מתייבש, מצהיב ונדבק לגב התמונה. אם התמונות של סבתא שלכם נמצאות באלבום כזה, אל תמשכו אותן בכוח. נסו להחליק חוט דנטלי דק מתחת לפינה ולהפריד בעדינות. אם זה לא זז, סרקו את התמונה במקום, יחד עם הניילון.
כמה כללים פשוטים לפני שמתחילים:
- שטפו וייבשו ידיים, או עבדו עם כפפות ניטריל, כדי לא להשאיר שומן ממגע על פני התמונה.
- אחזו את התמונה בשוליים בלבד.
- אל תנגבו כתמים במים או באלכוהול. את הניקוי משאירים לעורך.
- רשמו בעיפרון רך בגב התמונה, או בקובץ נפרד, מי מופיע בה ומתי צולמה, כל עוד יש מי שזוכר. עט כדורי או טוש עלולים לחלחל דרך הנייר ולהופיע כסימן בצד הקדמי.
שלב 1: סריקה נכונה, גם בלי סורק
איכות השחזור תלויה כמעט לגמרי באיכות הסריקה. עורך AI עובד עם המידע שנותנים לו, וכשהסריקה מטושטשת או חשוכה הוא נאלץ לנחש יותר.
סריקה בסורק שטוח
אם יש לכם מדפסת משולבת עם סורק בבית, זו האפשרות הטובה ביותר. הנחיות הדיגיטציה של ספריית הקונגרס (FADGI) ממליצות לסרוק הדפסי צילום ב-400 ppi לפחות, ו-600 ppi ברמת האיכות הגבוהה. לשימוש ביתי, 600 dpi הוא נקודת פתיחה טובה. לתמונות קטנות מאוד, כמו תמונות פספורט ישנות או הדפסים בגודל 6 על 9 סנטימטרים, עלו ל-1200 dpi.
כמה הגדרות שכדאי לבדוק לפני הלחיצה:
- שמרו בפורמט PNG או TIFF אם אפשר. JPEG מתאים גם הוא, באיכות הגבוהה ביותר.
- סרקו בצבע גם תמונות שחור לבן. הגוונים הצהבהבים והכתמים נראים טוב יותר בסריקה צבעונית, ולעורך קל יותר להבחין בין נזק לתוכן.
- כבו את אפשרויות התיקון האוטומטי של הסורק. עדיף לקבל סריקה גולמית ולתקן אחר כך.
- נגבו את זכוכית הסורק במטלית מיקרופייבר יבשה. גרגר אבק אחד הופך לנקודה לבנה בכל תמונה.
אפשר לסרוק כמה תמונות קטנות יחד על הזכוכית, עם רווח של סנטימטר ביניהן, ולחתוך אותן אחר כך לקבצים נפרדים. זה חוסך זמן כשיש קופסה שלמה.
צילום בטלפון
אין סורק? טלפון חדש יחסית מספיק לרוב התמונות, בתנאי שמצלמים נכון. הניחו את התמונה על משטח שטוח ובהיר ליד חלון, באור יום ולא בשמש ישירה. כבו את הפלאש. החזיקו את הטלפון בדיוק מעל התמונה ומקביל לה, כדי שהמסגרת לא תצא עקומה כמו טרפז.
דוגמה מהחיים: מיכל מחולון רצתה לשחזר תמונה של סבא שלה מהחתונה ב-1958. בפעם הראשונה צילמה אותה בתוך האלבום, מתחת לניילון, עם תאורת תקרה. יצאה השתקפות לבנה בדיוק על הפנים. בפעם השנייה הוציאה את התמונה, הניחה אותה על השולחן ליד המרפסת בצהריים וצילמה בלי זום. ההבדל בתוצאת השחזור היה דרמטי.
טיפ קטן: צלמו כל תמונה פעמיים או שלוש, ובחרו את הצילום החד ביותר. זה לוקח עשר שניות ומונע אכזבה.
נגטיבים ושקופיות
בקופסאות רבות מסתתרים גם פסים של סרט נגטיב או שקופיות במסגרות קרטון. לפעמים הם שמורים טוב יותר מההדפסים, כי ישבו בחושך שנים. אבל סורק שטוח רגיל מאיר מלמטה ומקבל את האור שחוזר מהנייר, ולסרט שקוף צריך אור שעובר דרכו. יש סורקים עם מכסה מואר שמיועד לזה, וכדאי לבדוק בהוראות של הדגם שלכם.
בלי ציוד כזה אפשר לאלתר. פתחו מסך לבן ובהיר על טאבלט או מחשב נייד, הניחו עליו את הנגטיב וצלמו מלמעלה בחדר חשוך.
שימו לב לגודל. פריים של סרט 35 מ"מ הוא 36 על 24 מילימטרים בלבד. סריקה שלו ב-600 dpi תיתן קובץ של כ-850 על 570 פיקסלים, קטן מדי לשחזור טוב. ב-2400 dpi מקבלים כבר כ-3,400 פיקסלים לרוחב. אחרי הסריקה צריך להפוך את הנגטיב לתמונה חיובית. בנגטיב צבעוני יש גם בסיס כתום מובנה שצריך לנטרל. אפשר לבקש מהעורך: הפוך את הנגטיב לתמונה רגילה ונטרל את הגוון הכתום של הסרט, ולבדוק את התוצאה מול ההדפס אם הוא קיים.
שלב 2: מעלים לעורך התמונות של NitAi ומתחילים בחדות
אחרי שיש קובץ טוב, נכנסים ל-NitAi, פותחים את עורך התמונות ומעלים את הסריקה. הממשק בעברית מלאה, וגם ההנחיות נכתבות בעברית. אין צורך להכיר מונחים כמו שכבות, מסכות או ערוצי צבע.
לפני שמבקשים משהו, שמרו עותק של הסריקה המקורית בתיקייה נפרדת. תמיד. גם אם התוצאה הראשונה נראית מושלמת, ייתכן שבעוד שנה תרצו לנסות גישה אחרת.
הצעד הראשון הוא בדרך כלל שיפור חדות וניקיון כללי. הנחיה טובה לשלב הזה נראית בערך כך:
שפר את החדות של התמונה, במיוחד בפנים ובעיניים. שמור על תווי הפנים המקוריים בדיוק כמו שהם. אל תשנה את הבגדים ואת הרקע.
המשפט האחרון חשוב יותר ממה שנראה. בלי הגבלה, עורך AI עלול לייפות את התמונה יותר מדי, להחליק קמטים או לשנות מעט את צורת האף. אצל סבא בן 80 בתמונה, הקמטים הם חלק מהזיכרון.
בדקו את התוצאה בהגדלה, ליד המקור. אם הפנים נראות מוכרות אבל חדות יותר, ממשיכים. אם משהו נראה זר, חזרו צעד אחורה ובקשו שיפור עדין יותר, למשל שפר את החדות רק במעט, ברמה עדינה.
שלב 3: ניקוי שריטות, כתמים וקפלים
עכשיו מטפלים בנזק הפיזי. כאן הבינה המלאכותית חוסכת שעות של עבודה ידנית: מה שבעבר דרש מעצב גרפי ושעה של עבודה עם כלי שכפול, נעשה היום בבקשה אחת.
תארו לעורך מה רואים, וכמה שיותר מדויק. במקום תקן את התמונה, כתבו:
הסר את השריטה הלבנה שעוברת באלכסון מהפינה השמאלית העליונה, ואת הכתם החום מתחת לסנטר של האישה. יישר את הקפל בפינה הימנית התחתונה.
כשהנזק מפוזר על כל התמונה, למשל עשרות נקודות לבנות קטנות מאבק או נקבוביות בנייר, אפשר לבקש ניקוי כללי: נקה את כל הנקודות, השריטות והאבק מהתמונה, בלי לשנות את האנשים.
יש מקרים שדורשים יותר מניסיון אחד:
- קרע שעובר דרך פנים: בקשו לתקן את הקרע בלבד, ובדקו בקפידה את העיניים והפה אחרי התיקון.
- פינה חסרה: אם בפינה היה רק רקע, כמו קיר או שמיים, ההשלמה תצא טבעית. אם עמד שם אדם, קבלו את העובדה שההשלמה תהיה משוערת.
- כתמי מים גדולים: לפעמים עדיף לטפל בהם בשני סבבים. קודם הכתם הגדול, אחר כך שאריות.
- תמונה שנקרעה לשניים: סרקו את שני החלקים יחד על הזכוכית, צמודים ככל האפשר, ובקשו מהעורך לאחות את קו הקרע.
עבודה בשלבים קטנים נותנת תוצאה נאמנה יותר מבקשה אחת שכוללת הכול. הכלל הזה נכון לאורך כל התהליך.
שלב 4: הוספת צבע לתמונות שחור לבן
זה השלב שגורם לאנשים להתרגש. סבתא בתמונה מ-1952 פתאום נראית כמו מישהי שאפשר לפגוש ברחוב.
כדאי לזכור מאיפה מגיעות תמונות השחור לבן באלבום. קודאק השיקה את סרט הנגטיב הצבעוני Kodacolor ב-1942, אבל במשך שנים רבות אחריו צילום צבעוני היה יקר יחסית, ובמשפחות רבות בישראל תמונות השחור לבן שולטות באלבומים עד שנות ה-60 ואף מאוחר יותר. כלומר, לרוב לא תדעו מה היו הצבעים המקוריים.
כאן נכנס הידע המשפחתי. לפני שמבקשים צבע, שאלו את מי שעוד זוכר. דודה שלכם אולי זוכרת שהשמלה של סבתא בחתונה הייתה בצבע שמנת ולא לבן, ושהאופנוע של סבא היה ירוק כהה. כתבו את זה בהנחיה:
צבע את התמונה בגוונים טבעיים ומאופקים. השמלה של הכלה בצבע שמנת, החליפה של החתן אפורה כהה, השיער של שניהם חום כהה. שמור על מראה של תמונה משנות ה-50.
הביטוי האחרון, מראה של תמונה מהתקופה, עוזר להימנע מצבעים רוויים מדי שנראים כמו פילטר. תמונה משוחזרת טובה מרגישה אמינה. צבעים של פרסומת מוציאים את הצופה מהרגע.
תמונות צבעוניות דהויות דורשות בקשה אחרת. במקום להוסיף צבע, מחזירים את האיזון: תקן את הגוון הכתום והדהוי, והחזר צבעים טבעיים לעור, לשמיים ולצמחייה. תמונות משנות ה-70 וה-80 מגיבות לזה טוב במיוחד.
איך כותבים הנחיה טובה בעברית לשחזור
ההבדל בין תוצאה בינונית לתוצאה מרגשת נמצא לרוב בניסוח. כמה עקרונות שעובדים:
- תארו מיקום: שמאל, ימין, למעלה, ליד הכתף. העורך מבין את זה.
- אמרו מה לשמור: פנים, הבעה, תנוחה, רקע. מה שלא תגנו עליו עלול להשתנות.
- בקשה אחת בכל פעם: חדות, אחר כך ניקוי, אחר כך צבע.
- תנו הקשר של תקופה: שנה משוערת, מקום, אירוע. תמונה מקיבוץ בעמק יזרעאל, 1960 עוזרת לבחור גוונים מתאימים לבגדים ולנוף.
אם אתם לא בטוחים איך לנסח, אפשר לפתוח את צ'אט ה-AI של NitAi, לתאר לו בעברית מה רואים בתמונה ומה מפריע לכם, ולבקש ממנו לנסח הנחיה מסודרת לעורך. זה שימושי במיוחד למי שלא רגיל לעבוד עם כלים כאלה.
עוד טריק: אם התוצאה כמעט טובה, אל תתחילו מאפס. בקשו תיקון נקודתי על התוצאה הקיימת, למשל העיניים נראות חדות מדי ומלאכותיות, רכך אותן מעט.
איך בודקים את התוצאה לפני ששומרים
מבט כללי על המסך של הטלפון לא מספיק. פתחו את המקור ואת הגרסה המשוחזרת זה לצד זה, הגדילו ועברו על התמונה אזור אחר אזור. יש כמה מקומות שבהם כלי AI נוטים לטעות, וכדאי לבדוק אותם במיוחד:
- עיניים: האם שני האישונים מביטים לאותו כיוון? האם צורת העפעף נשמרה?
- ידיים ואצבעות: ספרו אצבעות. כלי יצירת תמונות ידועים בקושי שלהם עם ידיים, ובשחזור זה עלול להופיע כאצבע מעוותת או כפולה.
- כתב ברקע: שלט חנות, כותרת עיתון, כיתוב על קיר. בינה מלאכותית הופכת לא פעם אותיות לצורות חסרות משמעות. אם יש כתב חשוב, בקשו במפורש אל תשנה את הכיתוב בשלט.
- תכשיטים ומשקפיים: מסגרת משקפיים שנעלמה חלקית או עגיל שהוכפל הם טעויות שקל לפספס.
- דוגמאות בבד: מפת שולחן משובצת או שמלה מנוקדת עלולות לצאת "מסודרות" מדי.
אם מצאתם בעיה באזור אחד, בקשו תיקון רק שם. אין צורך להריץ את כל התמונה מחדש.
תמונה קבוצתית: כשיש עשרים פנים בפריים
תמונת מחזור משנות ה-60, חתונה עם כל המשפחה המורחבת, ארוחת ליל סדר בקיבוץ. בתמונות כאלה כל פרצוף תופס שטח קטן מאוד, ולפעמים הפנים בשורה האחורית הן כמה עשרות פיקסלים בלבד. ככל שיש פחות מידע, כך המערכת ממציאה יותר.
כמה צעדים שעוזרים:
- סרקו ב-1200 dpi גם אם ההדפס בגודל רגיל. כך כל פרצוף מקבל יותר פיקסלים לעבוד איתם.
- התחילו בניקוי כללי, ורק אחר כך בקשו חדות, ובהתחלה לשורה הקדמית בלבד.
- בקשו במפורש שמירה על הזהות: חדד את הפנים בעדינות, בלי לשנות את תווי הפנים של אף אחד מהאנשים.
- הראו את התוצאה למי שהיה שם. סבתא שמזהה את כל בני הדודים שלה תגלה מהר אם מישהו נראה פתאום זר.
קבלו מראש שפרצופים קטנים מאוד בקצוות יישארו מעט רכים. זה עדיף על פרצוף חד של אדם שלא קיים.
טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן
רוב האכזבות משחזור תמונות חוזרות על עצמן. הנה הנפוצות:
סריקה ברזולוציה נמוכה. תמונה שנסרקה ב-150 dpi או צולמה מצילום מסך של וואטסאפ איבדה פרטים שאי אפשר להחזיר. וואטסאפ דוחס תמונות, ולכן אם בן דוד שלח לכם תמונה בקבוצה המשפחתית, בקשו ממנו את הקובץ המקורי או סרקו בעצמכם.
שחזור יתר. החלקה מוגזמת יוצרת פנים חלקות כמו בובה. תמונה בת 60 שנה יכולה להישאר עם מעט גרעיניות. זה נראה טבעי יותר.
מחיקת המקור. קרה לא פעם שמישהו שמר את הגרסה המשוחזרת מעל הסריקה המקורית, ואחר כך גילה שהשחזור שינה פרט חשוב. שמרו תמיד את שתי הגרסאות, עם שמות קבצים ברורים כמו סבא-יעקב-1958-מקור וסבא-יעקב-1958-משוחזר.
צבעים שלא נבדקו. אם אתם מתכוונים להדפיס ולתת במתנה, הראו את התוצאה לבן משפחה מבוגר לפני ההדפסה. הערה כמו לסבתא אף פעם לא היה שיער בלונדיני חוסכת הדפסה מיותרת.
הדפסה גדולה מדי. גם אחרי שחזור, לתמונה קטנה שנסרקה יש גבול. הגדלה לפוסטר של מטר עלולה להיראות מטושטשת. הדפסה בגודל 20 על 30 סנטימטרים היא בדרך כלל בטוחה לתמונה שנסרקה היטב.
איך מארגנים פרויקט של אלבום שלם
אחרי ההצלחה הראשונה, הרבה אנשים מוצאים את עצמם מול שלוש קופסאות נעליים מלאות. בלי סדר, הפרויקט נתקע אחרי שבועיים.
התחילו מסדר עדיפויות. תמונות פגומות במיוחד, כאלה שהדבק כבר אוכל או שהנייר מתפורר, נסרקות ראשונות, גם אם לא תשחזרו אותן מיד. אחריהן התמונות שיש להן ערך רגשי גדול, וכל השאר בסוף.
חלקו את העבודה לערבים נפרדים. ערב אחד לסריקה של 20 עד 30 תמונות, ערב אחר לשחזור. כך לא מתעייפים, והמקורות חוזרים מהר לקופסה.
בנו מבנה תיקיות פשוט, למשל לפי עשורים או לפי ענפי המשפחה, ובתוך כל תיקייה שתי תת תיקיות: מקור ומשוחזר. אם יש לכם סבלנות, נהלו גיליון אלקטרוני עם עמודות לשם הקובץ, שנה משוערת, מקום, מי מופיע ומי סיפר. המידע הזה שווה לפעמים יותר מהתמונה עצמה.
ועוד דבר אחד: סמנו את מה ששוחזר. כשאתם משתפים תמונה צבועה, כתבו לידה שהצבעים הם הערכה. ואם אתם מעלים תמונות לאתר גנאלוגיה או שולחים אותן לארכיון, צרפו גם את הסריקה המקורית. בעוד 30 שנה מישהו ירצה לדעת איך התמונה נראתה באמת.
מה עושים עם התמונות המשוחזרות
אחרי שיש לכם כמה תמונות מוכנות, יש כמה כיוונים יפים להמשיך בהם.
הכי פשוט: הדפסה ומסגור. תמונה משוחזרת של סבא וסבתא ביום חתונתם היא מתנה מרגשת ליום הולדת עגול, לחתונת זהב או לערב חג משפחתי. משפחות רבות מחלקות עותק לכל אחד מהנכדים.
כיוון נוסף הוא סיפור משפחתי מוקלט. בעזרת צ'אט ה-AI אפשר לנסח טקסט קצר על כל תמונה, מי מופיע בה, היכן צולמה ומה קרה באותו יום, על סמך מה שבני המשפחה מספרים. את הטקסט אפשר להפוך לקריינות בעברית בכלי ההקראה של NitAi, ולהשמיע אותו במפגש משפחתי ליד מצגת התמונות. דוגמה: רונן מבאר שבע הכין לאבא שלו לגיל 80 מצגת של 20 תמונות משוחזרות מהעלייה ומהשנים הראשונות במעברה, עם קריינות קצרה לכל תמונה. האורחים ביקשו לקבל אותה לטלפון עוד באותו ערב.
יש גם מי שמשתמשים בתמונות לפרויקט שורשים של ילדים בבית הספר. תלמיד שמגיע עם תמונה צבעונית ברורה של הסבא רבא שלו, לצד המקור הדהוי, מחזיק בידיו סיפור שהכיתה זוכרת.
וכדאי לגבות. שמרו את התמונות המשוחזרות והמקוריות בשני מקומות לפחות, למשל בענן ובכונן חיצוני. אחרי כל העבודה, חבל לאבד אותן.
מתחילים עם התמונה הראשונה
לא צריך לשחזר את כל האלבום בסוף שבוע אחד. בחרו תמונה אחת שחשובה לכם, כזו שתמיד רציתם לראות ברורה יותר. סרקו אותה לפי ההנחיות כאן, היכנסו ל-NitAi, העלו אותה לעורך התמונות וכתבו בעברית מה לתקן.
התמונה הראשונה בחינם, ואין צורך בניסיון קודם בעריכה. תוך כמה דקות תדעו אם השיטה מתאימה לכם, ואם כן, תוכלו להמשיך לתמונה הבאה, ולזו שאחריה, עד שהאלבום של סבא וסבתא יקבל חיים חדשים.